<h1>אהל מועד שער הטריפות דרך ד'</h1>
<h2>דף מב.</h2>
המסס שקורין סמכין ועשוי בדפנות הרבה ובית הכוסות שקורין קפיל הם שני מקומות מחוברין זע"ז מצד א' והמאכל נכנס מהכרס לבית הכוסות ומשם להמסס ומשם לקיבה ומהקיבה לדקין ודופן בית הכוסות כפול הוא ואם ניקב בית הכוסות בשני דפנותיו ועובר הנקב לחוץ שלא במקום חבורו עם המסס טריפה וכן אם ניקב המסס לחוץ חלל הבהמה טרפה נקבו במקום חבורן בשני דפניהם והנקב הולך מחללו של זה ג"כ טרפה אבל אם דופן של הא' מהם ניקב במקום חיבורן חיבורו מגין עליו וכשרה ורשב"א התיר בתשו' אפי' ניקבו במקום חיבורן מזה לזה אע"פ שהנקב עובר לתוך חלל השדרה מפני שכל א' מגין על חבירו.
<h2>דף מג.</h2>
אלו הן המקומות שהבהמה והעוף נטרפין בהן אם ניקבו ואפי' במשהו קרומת המוח והושט ותרבץ הושט והגרגרת למטה מהחזה קנה הלב קנה הריאה קנה כבד הלב שניקב לבית חללו ניקבה המרה ניקבו הדקין והדרא (דמתא) [דכנתא] שניקבה כרס הפנימי שניקב המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ.
וכת' רשב"א בתשו' כל הנקובין שאמרו אינן אוסרין עד שינקבו נקב מפולש ומה שאמרו ישב לה קוץ בושט חוששין שמא הבריא ה"ק חוששין וצריך בדיקה ובבדיקה כשרה וזה יתבאר עוד בנ"ז מדרך זה.
כל נקב שעובר לחלל הגוף בין בבהמה בין בעוף בין שהוא כנגד הבטן בין כנגד הדופן אם הוא מחמת חולי כשירה ואם הוא מחמת כלי חוששין לנקיבת א' מן האיברים שנקובתן במשהו ואסורה ולא אמרו בנקובין פנימים שאינה טרפה אא"כ נקבו מצד לצד אלא בנקבים שע"י חולי אבל בנקבים שע"י כלי כמחט או קוץ אפי' נמצאה מחט בחלל הבהמה טרפה, לא היה מכיר אם הנקב מחמת קוץ או מחמת חולי יש מתירין מטעם ס"ס ספק שמחמת מכה ואת"ל מחמת קוץ, שמא לא נקבה מהאיברים הפנימיים ויש מחמירים גם בזה אא"כ ניכר שאין הנקב מחמת קוץ ויש מחמיר לאסור לעולם אם נשבר שם שום עצם שיהיה ראוי לנקוב וי"א שאם לא נקב עד החלל מחמת קוץ או מחט אין לחוש אפי' נשבר שם עצם וכ"כ רשב"א וזה יתבאר בסוף דרך ז' בע"ה ודאי הוא שאם בפנינו ניקב הקוץ עד החלל ונשחטה מיד ונמצא תחוב מן הדופן לכבד או אל הלב שלא לבית חללו נר' לומר דלא נגע במקום אחר וכשירה.
מרה שניקבה טרפה ואם כבד סותמה כשירה, מרה שנתרוקנה והכיס תלוי במקומו כשרה שתולין דרך הסמפון נשפך המרה ולא דרך נקב.
ניקב הקורקבן וכיסו זה כנגד זה טרפה ואם היה שומן שע"פ הקורקבן סותמו כשר וכיס שלו היינו הקליפה הפנימית ואם נקב הקורקבן ע"י מחט או קוץ אע"פ שכיסוי קיים ודאי טרפה דאי דרך ושט בא ודאי נקבה כיסו ואי דרך דקין כ"ש דהויא טריפה דהא ניקבו הדקין וזה יתבאר עוד בנ"ו מדרך שאחר זה.
שני עורות יש לושט ואם ניקבו שניהם ואפי' במשהו אפי' זה שלא כנגד זה טרפה לפי שפעמים נמתח הושט והנקבים פוגעין זה בזה, היו הנקבין זה למעלה וזה למטה בצד התחתון או שניקב חיצון לצד ימין ופנימי לצד שמאל נר' להתיר מטעם שא"א הדבר לבא שיהו מכוונים.
קרום שעלה מחמת המכה בושט אינו קרום וכן הדין בכל ניקוב הטרפות דכל סתימה דסלקא בהו לאחר זמן אינה מועלת ולא דמו לריאה שהדופן סותמה ולסתימת כבד במרה ולסתימת ירך בחלחולת דמכשירין דהנהו סתימה מעיקרא הוא.
<h2>דף מג:</h2>
תרבץ הושט מתחיל ממקום הבשר שבלחי ואע"פ שאינו מקום שחיטה דינו כושט לענין נקב ונקובתו במשהו.
<h2>דף מה.</h2>
שני קרומות יש למוח הא' עליון והוא הסמוך לעצם הגולגולת ודבק בו ואינו מקיף את המוח אלא למעלה מן הצדדין והב' תחתיו והמוח נתון בתוכו ואם נקב זה בלא זה כשירה, וכן פסק הגאון ר"י ויש שפסקו שאם ניקב התחתון טרפה וכן דעת הר"מ וי"א שאם ניקב עליון אפי' שלא ניקב התחתון טריפה ופסק רשב"א כדברי הגאון ר"י ואע"ג דבריאה שניהם מגינים אין אומרים בטרפות זו דומה לזו ומוח וכל מה שבקדרה נידון כמוח ליטרף במשהו התחיל לימשך נידון כחוט השדרה ושיעורו ברובו, מוח שכנגד הפולין הרי הוא כלפנים ומהפולים ולחוץ הוי כלחוץ דהיינו חוט השדרה ושיעורו בפסוקת רוב עוביו ועד בין הפרשיות דינו כחוט השדרה משם ולמטה כשירה ודין זה יתבאר יותר בנ"ב מדרך ה'.
<h2>דף מה:</h2>
הלב בין שניקב לחללו הגדול בין שניקב לקטן טרפה ואע"פ שחלב הטרפשא סותמו הואיל ואינו עשוי אלא ככובע אינו סתימה יפה לא ניקב לבית חללו אם מחמת חולי כשרה ואם מחמת קוץ טרפה.
קנה הלב נקובתו במשהו וזה הקנה הוא בין שני ערוגות הריאה ודבוק בשדרה ועשוי כקנה חלול ויורד עד למטה ומחובר לחלל הלב וכן קנה הריאה למטה ממקום הראוי לשחיטה ואפי' קנה הכבד נקיבתן במשהו והם הנקראים סמפונות ואפי' נקב א' מהם במקום שדבוק עם חבירו טריפה ואין אומרים חבירו מגין עליו דכיון דדופן חבירו קשה הוא אינו מגין אבל סמפון שניקב לבשר הריאה כשרה לפי שהבשר מגין מפני שהוא רך.
<h2>דף מח.</h2>
קרום שעלה מחמת המכה בושט אינו קרום וכן הדין בכל ניקוב הטרפות דכל סתימה דסלקא בהו לאחר זמן אינה מועלת ולא דמו לריאה שהדופן סותמה ולסתימת כבד במרה ולסתימת ירך בחלחולת דמכשירין דהנהו סתימה מעיקרא הוא.
<h2>דף מח:</h2>
קנה הלב נקובתו במשהו וזה הקנה הוא בין שני ערוגות הריאה ודבוק בשדרה ועשוי כקנה חלול ויורד עד למטה ומחובר לחלל הלב וכן קנה הריאה למטה ממקום הראוי לשחיטה ואפי' קנה הכבד נקיבתן במשהו והם הנקראים סמפונות ואפי' נקב א' מהם במקום שדבוק עם חבירו טריפה ואין אומרים חבירו מגין עליו דכיון דדופן חבירו קשה הוא אינו מגין אבל סמפון שניקב לבשר הריאה כשרה לפי שהבשר מגין מפני שהוא רך.
הכנתה שקורין אנטריל סובבין אותו הדקין סביב העגולה ואם הדקין נקבו נקב מפולש לצד חיצון טריפה ואם נקב א' מהן לאותו צד שבינו לבין חבירו כשרה שחבירו מגין עליה [מ"ט ע"ב] היה הנקב לצד חיצון והשומן שעליו והוא הנק' כנתא ובלעז אנטריל סותם עליו כשרה דחלב טהור סותם כמו שנתבאר.
<h2>דף מט:</h2>
הקיבה שנקבה טריפה ואם לא ניקב חלב שעליה טהור הרי הוא מגין לפי שהוא מהודק יפה וסותמו כל נקב שיש באותו אבר שהוא מהודק בה אבל אינו סותם נקב של אבר א' אע"פ שהוא סמוך לו, חלב חיה סותם כל שכיוצא בו בבהמה מותר וחלב הטהור שבקיבה הוא חלב שעל היתר ואע"פ שבכל מקום נהגו בו איסור הכל מודים שהוא בכלל חלב טהור לענין סתימה הילכך ניקבה הקיבה במקום הדומה ליתר הרי החלב סותם אבל המקום שבקיבה העשוי כקשת אם ניקב אין החלב מגין עליו לפי שחלב הקשת אסור בכל מקום וכל חלב טמא קשה הוא ואין אדוק יפה פסק דבר זה הוא כך לדעת הגאונים ר"י וסיעתו אך בעל הלכות כת' דאקשתא ודאיתרא אסיר וכן דעת רש"י והכריע רמב"ן כדברי הגאו' ר"י, חלב שעל החולחלת שקורין טבחייא ודטרפשא דליבא והוא שומן שהלב נחבא בתוכו אע"פ דטהור הוא אינו סותם מפני שעשוי הוא קראטין קראטין כעין חיטין ועגולין כעין כובע, חלב שבעוף סותם הוא הילכך אם בקורקבן נמצא נקב שעובר לחוץ ושומן שעל הקורקבן סותמו כשר ויש לידע שכל שומן קורין חלב ותניא בספרי את כל החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב מה חלב המכסה את הקרב תותב קרום ונקלף אסור אף כל תותב קרום ונקלף אסור ופי' תותב לבוש וכשמלה היא פרוש על הקרב אבל חלב הקיבה אינו תותב, אלא חתיכות חתיכות הוא והוא אדוק והכהנים נהגו בו היתיר בד"א במקום העשוי כיתר אבל בשל קשת לא.
<h2>דף נ.</h2>
בני מעים שניקבו טרפה ואע"פ שלחה שבהם כמין גלד ואדוקה בהם מבפנים אינה מגינה ומקיפין בבני מעים אם ניקבו קודם שחיטה אם לאו ונוקבין בהם נקב א' ואין דומין לפני שחיטה הוא וטרפה ואם אחר משמוש היד באותו נקב שעשה דומין הנקבים כשרה היה בענין שאפשר לתלות שנעשה הנקב בסכין או ביד תולין בכך ואין צריך להקיף.
נמצאו הדקין נקובין ונסתפק אם קודם שחיטה אם אחר שחיטה אם אפשר לתלות בסכין המתקן אותם תולין, נשאל לרשב"א בנקבו דקין אי אסרינן לה ברוב אע"פ דלא הוי נקב מפולש והשיב כל הנקובין אינן אוסרין אלא בנקב מפולש ומה שאמ' [לעיל מ"ג ע"ב] בישב קוץ בושט חוששין שמא הבריא ה"ק חוששין וצריך בדיקה [ע"ב] ומה שאמרו בשם רשב"א דבהמסס אפי' מצד א' טרפה הואיל ואין לה עור י"א חוששין שמא הבריא א"א להעמיד זה דע"כ בבדיקה סגי.
חלחולת שניקבה אפי' ברובה במקום הדבוק בירכים כשרה ואפי' נטל מקום הדבק אם נשתייר בו כדי תפיסת יד כשרה וכמה תפיסת יד כדי ד' אצבעות בשור וי"א דאפי' בשור סגי באצבע ובבהמה דקה הכל לפי גדלה ולפי קטנה חלחולת שניקבה למעלה ממקום הדבק אפי' במשהו טרפה ויש מתירין כל שלא נקבה בריאה וכן פסק הרא"ה אך לא נהגו כן.
<h2>דף נ:</h2>
כרס הפנימי שניקב במשהו טרפה וכרס החצונה לא מטרפא עד שיקרע רובה קרע מפולש ופי' רבה בר רב הונא דכרס הפנימי היינו מפרעתא ופי' דבר זה הוא שכל מה שנר' מן הכרס כשהטבח פורע ופותח מן הירכים עד החזה נקרא כרס הפנימי וכל צד הכרס הנתון בין הצלעות זו היא כרס החיצונה ואינו נאסר עד שיקרע הרוב, ובמערבא אמרי שכל הכרס קרוי כרס פנימי וכרס החצונה הוא בשר החופה את רוב הכרס וזהו קרום עב העובר על כל החלל ובלעז קורין טמפא ואם נקרע רוב מה שיש מן הקרום הזה כנגד הכרס קרע מפולש טריפה ואם ממקום שכלה הכרס ולמטה כלפי הירכים נקרע אותו קרום כשירה ודוקא בקטנה משערין ברוב אבל בגדולה טריפה בטפח אע"פ דלא הוי רובה. נקדרה כמין ארובה עגולה ורוחב הקדירה כסלע טריפה לפי שאם תמתח הקדירה תעמוד לשיעור טפח וכמה שיעור זה כדי שיכנסו שם ג' גרעיני תמרה כת' רש"י יש שפסקו כרבה בר ר"ה להקל ובשל תורה לחומרא עבדינן וטרפינן בכל הכרס בנקב משהו כבני מערבא ע"כ והגאון ר"י הביא שתי הדעות ולא כא' מהן הכריע ומן האחרונים הולכין בזה להקל ורשב"א פסק להחמיר וכת' ר"מ בפ"ט מה' שחיטה אם נקרע רוב עובי הבשר אפי' לא הגיע הקרע לכרס ויש שכת' ע"ז דברי נביאות הם וגם רשב"א אומר שאין לאסור עד שיקרע הבשר קרע מפולש שיראה הכרס מתחתיו.
<h2>דף נג:</h2>
כל נקב שעובר לחלל הגוף בין בבהמה בין בעוף בין שהוא כנגד הבטן בין כנגד הדופן אם הוא מחמת חולי כשירה ואם הוא מחמת כלי חוששין לנקיבת א' מן האיברים שנקובתן במשהו ואסורה ולא אמרו בנקובין פנימים שאינה טרפה אא"כ נקבו מצד לצד אלא בנקבים שע"י חולי אבל בנקבים שע"י כלי כמחט או קוץ אפי' נמצאה מחט בחלל הבהמה טרפה, לא היה מכיר אם הנקב מחמת קוץ או מחמת חולי יש מתירין מטעם ס"ס ספק שמחמת מכה ואת"ל מחמת קוץ, שמא לא נקבה מהאיברים הפנימיים ויש מחמירים גם בזה אא"כ ניכר שאין הנקב מחמת קוץ ויש מחמיר לאסור לעולם אם נשבר שם שום עצם שיהיה ראוי לנקוב וי"א שאם לא נקב עד החלל מחמת קוץ או מחט אין לחוש אפי' נשבר שם עצם וכ"כ רשב"א וזה יתבאר בסוף דרך ז' בע"ה ודאי הוא שאם בפנינו ניקב הקוץ עד החלל ונשחטה מיד ונמצא תחוב מן הדופן לכבד או אל הלב שלא לבית חללו נר' לומר דלא נגע במקום אחר וכשירה.
<h2>דף נד.</h2>
המסס שקורין סמכין ועשוי בדפנות הרבה ובית הכוסות שקורין קפיל הם שני מקומות מחוברין זע"ז מצד א' והמאכל נכנס מהכרס לבית הכוסות ומשם להמסס ומשם לקיבה ומהקיבה לדקין ודופן בית הכוסות כפול הוא ואם ניקב בית הכוסות בשני דפנותיו ועובר הנקב לחוץ שלא במקום חבורו עם המסס טריפה וכן אם ניקב המסס לחוץ חלל הבהמה טרפה נקבו במקום חבורן בשני דפניהם והנקב הולך מחללו של זה ג"כ טרפה אבל אם דופן של הא' מהם ניקב במקום חיבורן חיבורו מגין עליו וכשרה ורשב"א התיר בתשו' אפי' ניקבו במקום חיבורן מזה לזה אע"פ שהנקב עובר לתוך חלל השדרה מפני שכל א' מגין על חבירו.
<h2>דף נה.</h2>
דין נקוב הטחול נתבאר (באתרונה) [בארוכה] בנ"א מדרך זה ושם נתבאר שטחול של עוף אין נקב פוסל בו.
<h2>דף נה:</h2>
ניקב הטחול במקום דק שלו כשרה במקום עב שלו אפי' נקב שאינו מפולש אם נשתייר שלם תחת הנקב כעובי דינר זהב אע"פ שזה השיעור פחות מחצי עובי הטחול כשרה ואם לאו טריפה נחתך הטחול במקום עביו יש מתירין ורבים אוסרים.
<h2>דף נו.</h2>
וכת' רשב"א בתשו' כל הנקובין שאמרו אינן אוסרין עד שינקבו נקב מפולש ומה שאמרו ישב לה קוץ בושט חוששין שמא הבריא ה"ק חוששין וצריך בדיקה ובבדיקה כשרה וזה יתבאר עוד בנ"ז מדרך זה.
טחול של עוף אין נקב פוסל בו שאינו דומה לשל בהמה וכך הורו הזקנים, בעוף נקב גג הזפק טריפה וכן אם ניקב הקרקבן וכיסו.
<h2>דף נו:</h2>
גג הזפק שניקב טרפה ודיני קרקבן וזפק שניקבו יתבאר עוד בנ"ב מדרך יו"ד גבי טרפות שבעוף.
